112 | הילד בקצה העיפרון | דפנה ילון והאדם לומד את השימוש המדויק בהם . חשיפה להיבטים הלשוניים ולהקשרים חברתיים ותרבותיים מבססת בהדרגה את אפשרות ההבנה והיצירה של אין - סוף מבעים שפתיים . אחרי רכישת כישורי השפה הדבורה אפשר ללמוד את תפקודי השפה הכתובה . סדר זה מופר רק במקרים חריגים ( איור 94 ) . כתיבה, בניגוד לדיבור, אינה טבעית לאדם ואין לה מנגנונים מוחיים ייעודיים, ועל כן עליה להישען על מנגנונים שאולים ( בנטין, 1997 ) . זה תהליך שדורש למידה מכוונת ומחייב תיווך של אדם המיומן בה . נקודת משבר התפתחותית קיימת במעבר משפה דבורה לשפה כתובה עם תחילת הלימודים בבית הספר, כשהילד נדרש לעבור בהדרגה לרמה המורכבת יותר ולמשלב הגבוה יותר של השפה הכתובה ( ראו פרק 1 ) . בפרק זה נדון בחמש מערכות של ידע שפתי המתבטאות ביכולות נפרדות, המשפיעות על הכתיבה : סמנטיקה ( תורת המשמעויות ) – עוסקת במשמעויות המילוניות של המילים, בתכנים ; פונולוגיה ( תורת ההגה ) – עוסקת בצלילי העיצורים והתנועות ; מורפולוגיה ( תורת הצורות ) – עוסקת במבנה המילים וחלקיהן ( הצורנים ) ; תחביר ( סינטקס ) – עוסק במבנה המשפט ; פרגמטיקה – עוסקת ב...
אל הספר