קוֹדָה: הָרוֹצֶה שֶׁיַחְכִּים יַדְרִים

0 | סיכום המחקר באמירה הכללית של גוף יצירות, כמו למשל כשמדריך עולים כותב שמודרכיו היו בבת עינו כשהדריך אותם, אך בה בעת הוא מכנה אותם בכינויים מתנשאים . מכאן הצורך בקריאות מורכבות ופרטניות, תמטיות, פואטיות ותרבותיות ( ולעתים בעלות אופי כמותני ) של גופי ספרות תיעודית תלויי הקשר היסטורי במטרה להעניק משמעות הן לאמירות כלליות הן לקולות ייחודיים של פרטים בספרות זו . באותו חלק מבואי ציטטתי גם מדבריהם של חוקרים המראים שהספרות התיעודית ממעטת בשימוש באמצעים ספרותיים ואמנותיים ואף על פי כן יש בכוחה ליצור מבע ואמירה חזקים וייחודיים . כעת, לאחר בחינות רבות ומגוונות של יצירות ספרות תיעודית על אזור הדרום במדינת ישראל בראשיתה, ברצוני לחבר את מושגי התוקף והתשתית לציטוט המובא בפתחו של פרק הסיכום הזה, מתוך מאמרו של אליעזר שביד ׳ההיסטוריה בין מיתוס לנרטיב׳ . שביד טוען במאמרו כי אירועים היסטוריים נקראים ומפורשים בדרכים שונות בתקופות שונות, וכאן אפשר להוסיף – גם במקומות ובהקשרים שונים . כיום מחקרי ספרות ותרבות מאופיינים ברוחב יריעה, בהכרה ברב-קוליות של קבוצות וטענותיהן ובמתן במה או קול לקבוצות שבעבר לא זכו ...  אל הספר