סוגה ופואטיקה ותפקידן בעיצוב מהלך היסטורי ומרחבי

| סיכום המחקר מדגישים את חשיבות שתי הסוגות הללו בהקשרים ההיסטוריים, החברתיים, הספרותיים והתרבותיים שבהם הן נוצרות ונקראות . בחינה של הספרות התיעודית הישראלית על הדרום, לסוגותיה, מעלה כי בכללותה ובעיקרה היא רחוקה מלהיות תלונתית וטרונייתית הן בהקשרים אישיים ומשפחתיים הן באלה האזוריים או הלאומיים . אדרבה, אף שלכותבים ולדוברים יכלו להיות סיבות מוצדקות להתלונן ולרטון, הם מדגישים את עשייתם, את התגברותם, את לקחיהם ואת מסריהם לדורות הבאים אחריהם . בחינה של ספרות תיעודית זו לסוגותיה, לנושאיה ולכותביה מגלה כי לא רק תלונות וטרוניות מועטות בה, אלא גם חשיפה אישית ורגשית . על כן כיניתי קבוצה אחת של כותביה העיקריים, ותיקי הקיבוצים, בכינוי ׳בוקרים ציונים קשוחים׳ . מיעוט בגילוי רגשי אופייני גם לרשימותיהם של ותיקי המושבים שאוגדו בספרי יובל ואזור, מן הסתם בשל קוצר היריעה של סוגת הרשימה וכן בשל המוסכמה הפואטית-פסיכולוגית- אידאולוגית העומדת בבסיס סוגה זו בכל הנוגע להימנעות מכניסה לפרטים . קריאה בקבוצה בולטת אחרת של יצירות תיעודיות, אלה שכתבו אנשי הביניים שפעלו בחבל לכיש דוגמת רבקה גובר, שמעון זקס ואריה לוב...  אל הספר