5 | פרק רביעי או כך מדובר בכותבים ובמתעדים שבזמן הכתיבה ( למן שנות החמישים ועד שנות השמונים ) היו מעורים בתרבות הארץ וראו בעצמם חונכים או ׳סוכני חִברות׳, בלשון מדעי החברה, לחדשים-זה-מקרוב-באו בזכות ניסיונם האישי . בקריאתי בדברי אנשי הביניים השתדלתי להאיר ולהדגיש את מקומם ואת מעמדם המיוחדים בין השלטון או הממסד ובין העולים - המהגרים כבעלי ידע שאותו ביקשו להנחיל לחדשים מתוך תחושת אחריות כלפי החברה הישראלית החדשה והמתחדשת, וכן מתוך אמפתיה כלפי המתיישבים החדשים בעקבות הזיכרון החי של תלאותיהם-הם בנסיבות דומות בעבר . כל זאת בניגוד לתפיסות דיכוטומיות קיימות של ׳ממסד׳ לעומת עולים - מהגרים וכן מתוך הכרה בשונות ובגיוון בקרב האחרונים . שונה במשהו מכל אלה הוא הסופר חיים הזז, שאמנם חי בקרב עולים - מהגרים ( במהלך חייו, לאו דווקא בחבל לכיש ) והכיר מקרוב את עולמם, אבל בנובלה ׳אופק נטוי׳ הוא מציג מספר אלמוני בן דמותו של הסופר שאינו משמש בתפקיד כלשהו, אלא מבקר ומסייר בחבל, נפגש ומשוחח עם אנשי המקום ומביא את דמויותיהם, את דבריהם ואת לשונם במלוא חיותם . כמו שנאמר בסיום העיון ב׳אופק נטוי׳, הפואטיקה של הזז ה...
אל הספר