סיכום: אנשי משפחות כחלוצים וכמייסדים בכורח ובפועל של הדרום העירוני בשנות החמישים

| קריאה בספרות תיעודית של ותיקי עיירות הפיתוח בדרום אותנטיים מפיהם ומעטם של אנשי העיירות עצמם . העיון בדבריהם של ותיקי העיירות מעלה כמה עניינים ומסקנות . להבדיל מן הספרות התיעודית של ותיקי הקיבוצים אך כמו זו של ותיקי המושבים, ותיקי עיירות הפיתוח מתייחסים מפורשות לעולם ה׳שם׳ שלהם . הם מציינים, אם גם בקיצור ברוב המקרים, את ארצות המוצא שלהם, את עיסוקיהם הקודמים, את הרכבי משפחותיהם בהגיעם ארצה ואת התהליך הארוך והמורכב של הסתגלותם למקומם החדש . בתוך כך הם מעניקים רוחב יריעה רב לזהותם ולתפקודם כבעלי משפחות, לקשייהם המיוחדים בהשגת פרנסה וצרכים אחרים של משפחותיהם ולתלאות בגידול הילדים שהתמודדו עמן . לבסוף, רבים מהם מסיימים את דבריהם בתיאורים רוויי סיפוק על מהלכי חייהם וגאווה על הצלחותיהם של ילדיהם בבגרותם, בדגש מיוחד על אלה מהם שנותרו בעיירה או לפחות באזור הדרום . בקשר לזהותם כהורים וכבעלי משפחות, הוותיקים מתעכבים על הריקות ועל חוסר המשאבים של עיירותיהם בראשיתן, וכן על תגובות ההלם וההתנגדות שלהם עצמם לחיים ביישובי ספר מרוחקים ושוממים, שאותם תיארו רבים מהם במונחים שליליים כמו ׳לא עץ, לא פרח׳ וד...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב