׳חושב אני לא פעם כי נולדתי חקלאי׳: רשימותיהם של נחום גנץ ודוד וייס, כפר אחים

| קריאה בספרות תיעודית של ותיקי המושבים הראשונים בדרום 9 גובר, שני בניהם של רבקה ומרדכי גובר, מוותיקי העלייה השלישית שעסקו 79 בהדרכת המתיישבים החדשים . מדבריהם של ותיקי המתיישבים עולה כי גם אם לא יכלו לבטא זאת במפורש, הם חשו שיש הלימה בין סבלם ואבדניהם בשואה ובין ההרואיות של בני הארץ שנפלו על אדמתה, וכי במעשה ההתיישבות הם מחיים את אותה אדמה שאספה לחיקה את הבנים . כמו שעולה בעיקר מדבריו של דוד וייס, כך נוצרו בו בזמן הן תיקון ולו חלקי לסבל הניצולים הן משמעות לאבדן ונחמה על נפילת הבנים . אולי משום כך, משום שנקודת המוצא של הכותבים על כפר אחים היא שכול וקרבנוֹת, יחסם אל בעיות המושב בראשיתו אינו ביקורתי כל כך, אלא אדרבה, הם רואים בבעיות אלה ׳חבלי לידה ומחלות ילדות׳, כדברי אהרן אוזן, שעתידים לחלוף בלי להשאיר חותם שלילי בדרך לבנייה ולהיבנוּת . נתבונן תחילה בעניינים אלה כמו שהם מובאים בזיכרונותיו של נחום גנץ מכפר אחים, ברשימה ׳מפחים ישנים הקימונו רפתות׳ : משפחתי, משפחת רבנים ותיקה בטרנסילבניה, היתה קשורה במשך דורות [ ] קשר בלתי אמצעי אִם כך במקור ארץ ישראל, שכן ענף אחד ממשפחתנו [ ] עלה ארצה במח...  אל הספר