׳ידידוּת לא קונים׳: שכנים בשערי הנגב, אריה אפרת, דורות

6 | פרק ראשון הקרקע והחיים בקיבוץ דורות הועלו על הכתב לראשונה בספרי הילדים של עודד בצר, ביבר הארגמן ( 6 9 ) ו נא לא לדרוך על הדשא ( 969 ) . גם רפי כוכבי וראובן 6 עשור חיו בדורות וכתבו על כך בספריהם התיעודיים, אך בספרים אלה חוויית הקיבוץ חלקית בהשוואה לתקופות ולמקומות אחרים בחיי המחברים . שכנים בשערי הנגב ( 98 ) ו סיפורים מן השקיים ( 99 ) – שני ספריו של אריה אפרת ( יליד גרמניה, 8 9 – 007 ) – מתמקדים בחיי הקיבוץ בשנים הראשונות לאחר העלייה על הקרקע, בשכניו הבדואים, בחיים בנגב ובהמשגותיו של המחבר על כל אלה . כאן אתמקד בספרו המוקדם יותר של אפרת, שבו תיאורי החוויות ראשוניים יותר ומעובדים פחות מבספרו המאוחר יותר, שהוא תוצאה של ההתקבלות הטובה והעניין שעורר ספרו הראשון . שכנים בשערי הנגב נפרש לעיני קוראיו כמעין מקרא למפה, המובאת בראשית הספר, כך שכותרות פרקיו הן בעצם שמות מקומות בקיבוץ ובסביבתו, כגון ׳זנב הדרבן׳ או ׳הדרך לגן עדן׳ . חוץ מהמפה ומהסבריה הספר כולל גם העתקים של מסמכים, מכתבים וחומרים אחרים מתקופת הראשית של דורות, וכך הוא פורש באופן סיפורי, נרטיבי, ארכיון ממשי וּוירטואלי בעת ובעונה אחת...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב