כאמור , בעקבות התנ " ך ראו החכמים בעניים זכאים לסיוע . המצווה המקראית לתמוך בעניים , והצגת האל כפטרון האולטימטיבי וגומל החסדים של עם ישראל ( ובמיוחד עם מי שהם פגיעים יותר ) , עיצבה את תפיסת החכמים בעניינים האלה . מקורות תנאיים ואמוראיים מארץ ישראל רואים בתמיכה בעניים דרך לחקות את דרכי האל . על פי המקורות האלה התמיכה בעני היא אמצעי לכבד את האל , ובתגובה הוא גומל לנותנים ומעניש את הנמנעים מכך , בין בעולם הזה בין בעולם הבא . התפיסה שהנותנים לעני נשכרים מכך באה לידי ביטוי בצירוף המילים הנפוץ שבו פנו העניים לתורמים פוטנציאלים : " זכה עמי " , " זכה בי " . בחיבורים המתוארכים למאה החמישית ואילך , אפשר למצוא את הדעה שהעשיר מרוויח יותר מהעני ממעשה הצדקה ושיש תלות הדדית בין העשירים לעניים . עמדות אלו הן גם התשובה לשאלה מדוע ברא האל בעולמו גם עשירים וגם עניים . תפיסות אלו צמחו בשיח האופייני לעולם הביזנטי . לאורך הספר ראינו שחז " ל שרטטו את תורת הצדקה שלהם בעזרת הרחבה ופירוט של מספר לא גדול של פסוקים מהמקרא . למשל , הם השתמשו בכמה פסוקים בתורה העוסקים במתנות עניים ובמעשר עני כדי להתוות מערכת מפורטת...
אל הספר