כפי שכבר נאמר בפרק החמישי , הדן באפיקי הצדקה , הפסיקה היא איסוף כספים למטרה מיוחדת שנערך במהלך התכנסות קהילתית , בדרך כלל בבית הכנסת . במהלך הפסיקה ניתנה התחייבות פומבית לתרומה , והיא נאספה בשלב מאוחר יותר . אין מדובר באיסוף הכספים השוטף ( למשל , איסוף של מסי הקהילה וקופה של צדקה ) אלא בהתרמות מיוחדות , שבהן נאספו כספים למטרות קהילתיות מגוונות , ובהן בנייה ושיפוץ של בתי כנסת , תמיכה בתלמידים ובבתי המדרש ותמיכה בעניים . בפרק זה נדון בפרקטיקה זו בהקשרה היווני - רומי . מאפיין מרכזי של הפסיקה הוא משך הזמן המפריד בין ההתחייבות הפומבית לתרום לבין נתינת התרומה בפועל . כך , לדוגמה , על פי תוספתא מגילה ב יב , מי שפסק בציבור אך עדיין לא העביר את התרומה רשאי לשנות את מטרתה : " הפוסק צדקה עד שלא זכו בה הפרנסין רשיי לשנותה לדבר אחר משזכו בה הפרנסין אין רשיי לשנותה לדבר אחר אלא מדעתן " . בגלל הפער בין הפסיקה לנתינה לעתים אנשים שפסקו לא העבירו בסופו של דבר את תרומתם . כתובת ארמית שנמצאה בפסיפס שריצף בית כנסת מהתקופה הביזנטית בעוספיה שבכרמל מברכת את מי שפסקו וגם העבירו את תרומתם : ] ובריכין [ כל ב ] נ...
אל הספר