כמה חוקרים העירו שבתלמוד הבבלי החכמים אחראיים על משאבי הצדקה הקהילתיים . לדוגמה , ישעיהו גפני טוען שבניגוד לארץ ישראל , שבה גבאי הצדקה ומחלקי הצדקה היו חברי הקהילה , בבבל היו החכמים מעורבים בכל הפעולות הקשורות לתמיכה הקהילתית בעניים : בבבל [ ... ] חוזרים ומבליטים את מקומו של החכם ( על פי רוב - ראש הישיבה ) המסוים העוסק בגביית צדקה ובחלוקתה . רב הונא מעיד על עצמו כלפי בני עיר אחרת : " דעניי דידי ודידכו עלי סמיכי " [ " שעניים שלי ושלכם - עלי סמוכים " , מגילה כז ע " ב ] , והכרזה מעין זו מצינו גם בפי רב אשי : " דכל דקא אתי אדעתא דידי אתי ולמאן שבעינא יהבינא ליה" [ " שכל שבא ( לתת מעות לקופה ) - על דעתי בא , ולמי שאני מבקש - לו אני נותן " , בבא בתרא ח ע " ב ] . רבינא מקבל דברי צדקה מבני מחוזא [ ... ] מר עוקבא מחלק צדקה לעניי שכונתו ( כתובות ס " ז ע " ב ) , ארנק של צדקה מגיע לרב יוסף בפומפידיתא ( רש " י : גבאי הוה ; בבא קמא צג ע " א ) , וכיסי צדקה הגיעו גם לרבה ( בבא בתרא ח ע " ב ) . על חכמים כרבא ( בבא בתרא ח ע " ב ; כתובות מט ע " ב ) ורבה ( בבא בתרא ח ע " א ) שמענו שמטילים צדקה על בני קהיל...
אל הספר