בפרקים הקודמים ראינו שהחכמים עסקו עיסוק מקיף ומפורט בצווי המקראי לתמוך בעניים . בספרות חז " ל אפשר למצוא דיון במגוון האפיקים לסיוע ולמתן צדקה , עידוד השתתפות הקהילה ביוזמות האלה ועדויות לאידאולוגיה של עזרה לחלשים . נתקלנו גם בחכמים מסוימים שהיו מעורבים בנתינה פרטית לעניים ( למשל רבי יונה ) , ובארגון התרמה באמצעות הפסיקה לטובת יחידים נזקקים ( רבי ברכיה ) . פרק זה בוחן את מעורבות החכמים במוסדות הצדקה הקהילתיים . נשאל אם חכמי ארץ ישראל היו מעורבים מעורבות אישית באיסוף של צדקה ובחלוקתה , או פיקחו על הפעילויות האלה . נוסף על כך , נבדוק אם האחריות לצדקה הקהילתית נחשבה מרכיב מהותי בתפקידם של החכמים . לפני שנבחן את המקורות , נעיין בשני דגמים : הראשון , הדגם של הבישופים ונושאי תפקידים אחרים בכנסייה , והשני , הדגם של חכמי בבל .
אל הספר