בחיבור בן המאה החמישית , פסיקתא דרב כהנא , אנו מוצאים דיון מפורש בצדקה הנוצרית . המדרש מבקר את עשו המתחפש ל " חונן דלים " אף שלמעשה הוא " עושק דלים " . חלק אחר במדרש מבקר את הגויים הנותנים צדקה . אף שבמדרש זה אין זכר מפורש לנוצרים , סביר שהמקור רומז להם כאשר הוא משווה את הצדקה שלהם לארס של נחש . למרות הקושי להיות בטוחים שהכוונה היא לצדקה נוצרית , השיבוץ של הדרשות בתוך חיבור שנערך במאה החמישית ובתוך פרק הדן בעשו , מחזק את הקריאה הזאת . בתקופה זו הייתה הנצרות הדת הרשמית של האימפריה והצדקה הייתה מרכיב חשוב בתפקידם של הבישופים . התוספתא מעידה כי לגידול במספר היהודים המקבלים צדקה מהגויים הייתה השפעה שלילית על מעמד ישראל בעולם . למרבה הצער , אין לנו אפשרות לתארך את המסורת הזאת בביטחון ולקבוע אם היא מתייחסת לצדקה נוצרית . מכל מקום , השתיקה הכמעט גורפת של המקורות המוקדמים , לרבות המקורות התנאיים והתלמוד הירושלמי , בעניין הצדקה שגויים עושים , ובמיוחד חוסר ההתייחסות לצדקה הנוצרית , ראויה לציון . האם הייתה כאן בחירה בטקטיקה של התעלמות מהצדקה הנוצרית ( שהייתה היבט מרכזי בדת הצומחת ) , או אולי השתי...
אל הספר