בפרק הקודם נתקלנו בנימוק שאין לבדוק זכאות של הפונה לקבל ביגוד " מפני בריתו שלאברהם אבינו " ( ירושלמי פאה ח ז , כא ע " א ) , הרומז לכך שבגדים חולקו לנזקקים יהודים דווקא , ומעלה את השאלה אם מערכת הצדקה המתוארת אצל חז " ל פונה לבני הקהילה היהודית בלבד . ההתלבטות אם לתמוך באנשים שמחוץ לקהילת המאמינים העסיקה גם את אבות הכנסייה , כפי שכותב ריצ 'רד פין : איגרתו של פאולוס אל הגלטיים קוראת לכנסיות בגלטייה " לגמול טוב לכל אדם , ובייחוד לבני אמונתנו " ( ו י ) . על בסיס זה , כותבים נוצרים במאה הרביעית פירשו שאחריותם של הנוצרים לתת לאחיהם הנוצרים גדולה מאחריותם לתת לאחרים , אף שאין להגביל את הצדקה שלהם רק לחברי הכנסייה . על רקע העמדה הנוצרית , נשאל , האם יהודים תמכו בעניים לא יהודיים ? והאם החכמים תמכו בכך או התנגדו , או אולי , כמו אבות הכנסייה , העדיפו את בני קהילתם אך לא שללו נתינה גם לגויים ? במילים אחרות : מיהם העניים המתוארים במערכת הצדקה שפורטה בפרקים הקודמים , והאם גויים נכללים בין מוטביה ? פרק זה סוקר את המקורות העוסקים בצדקה ללא - יהודים , את 1 חלק ניכר מפרק זה מבוסס על מאמרי , וילפנד , " ...
אל הספר