לפי התורה , בעלי קרקע ישראלים מצווים לאפשר לבני השכבות החלשות לאסוף את החלקים המגיעים להם מהיבולים ( " לעני ולגר תעזב אתם " ) , ולחלק את מעשר העני ( " והנחת בשעריך " , " ונתתה " ) . המשנה מרחיבה ומפרטת את הציווי המקראי . כך , למשל , מצטטת המשנה כמה עמדות בנוגע לגודל המינימלי של השדה שממנו יש להפריש פאה : רבי אליעזר אומר : קרקע בית רובע חייב בפיאה . רבי יהושע אומר : העושה סאתים . רבי טרפון אומר : ששה על ששה טפחים . רבי יהודה בן בתירה אומר : כדי לקצור ולישנות . והלכה כדבריו . רבי עקיבא אומר : קרקע כל שהוא חייב בפיאה [ ... ] ( משנה פאה ג ו ) . לפי כל העמדות המצוטטות כאן , יש להפריש פאה גם מחלקות קרקע קטנות שחלוקת פאה שלא מן המחובר מן הסתם מהווה בעיקר הגנה על רכושם של הבעלים " , והוא מוסיף : " מי שהעלה את האפשרות שהפאה מן הקטוף נועדה להגן על העני אינו עסוק , להערכתנו , בפירוש ההלכה עצמה , אלא בניסיון להעניק להלכה הקיימת משמעות מוסרית נוספת " . הבעיה בטיעון זה הוא שהוא הגיוני בעניין הדלית , אבל לא נראה שבנוגע לעצי התמר הנזק הוא לעץ עצמו . כך , למשל , אלבק , שישה סדרי משנה , סדר זרעים , עמ' ...
אל הספר