החכמים פיתחו את הפסוקים המעטים בוויקרא ובדברים העוסקים במעשר עני ובמתנות עניים למערכת מורכבת ומפורטת . מסכת פאה במשנה , בתוספתא ובירושלמי , וגם מדרשי התנאים , מספקים תשובות לשאלות הנובעות מהצורך ליישם את הנאמר בפסוקים המקראיים . בין השאר , המקורות שואלים : מאילו סוגי תוצרת חקלאית יש להפריש את מתנות העניים , ואילו סוגים פטורים ? מהו המינימום הנדרש לפאה ? מאיזה מקום בשדה יש להפריש את הפאה ? מה המינימום שיש לתת לכל עני המגיע לגורן כדי לקבל מעשר עני ? דיונים טכניים אלו חושפים לא פעם מה חשבו החכמים על העניים וכיצד תיארו אותם , וגם את יחסיהם של העניים עם בעלי הקרקע המחויבים להקצות את המתנות ואת המעשר מיבוליהם . כמה דוגמאות הלכתיות ממחישות כיצד מתוארים העניים הבאים לשדה לאסוף את חלקם ואת המחויבות כלפיהם . למשל , על פי התוספתא , רבי שמעון אומר שאחת הסיבות שנותנים את הפאה " בסוף " - בקצה השדה או בסוף זמן הקציר - היא למנוע מצב שבו העניים נאלצים לחכות יום שלם ( ויותר ) לצד השדה . באמירה זו מפגינה התוספתא 14 עוד על היבט זה , ראו בפרק האחרון של ספר זה , ובמאמרי וילפנד , " מעשר עני " . 15 ראו ליברמן...
אל הספר