המקרא מורה לחקלאים להשאיר בכל שנה חלקים מסוימים מהיבול לשכבות החלשות בחברה . בספר ויקרא חלקי יבול אלו נועדו לעני ולגר : ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט . וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה ' אלהיכם ( ויקרא יט ט - י ) . ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה ' אלהיכם ( ויקרא כג כב ) . בספר דברים מוזכרים הגר , היתום והאלמנה , והטעם למצוות האלה הוא זיכרון העבדות במצרים : כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך ה ' אלהיך בכל מעשה ידיך . כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה . כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה . וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים על כן אנכי מצוך לעשות את - הדבר הזה ( דברים כד יט - כב ) . בחוקי המקרא הדנים בחלקי היבול המיועדים לשכבות החלשות אין פירוט והגדרות מדויקות , והחכמים פירשו והרחיבו קבוצה קטנה זו של פסוקים . הדיון בחלקי היבול המופרשים בכל שנה נמצא בעיקר במסכת פאה במשנה , בתוספתא ובירושלמי , וגם בכמה ממדר...
אל הספר