כפי שאפשר להסיק מהמשנה ומהתוספתא הדנות בלשכת החשאים , מקורות ארץ ישראל הניחו שעניים בני טובים חוו בושה מוגברת כאשר נזקקו לצדקה . דוגמה נוספת מצויה בירושלמי : א . אמר רבי יונה . " אשרי נותן לדל " אין כת ' כאן אלא " אשרי משכיל אל דל " ( תהלים מא ב ) . והוא שמסתכל במצוה היאך לעשותה . ב . כיצד היה ר ' יונה עושה . כשהיה רואה בן טובים שירד מנכסיו היה אומר לו . בני . בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר טול ואת פורע . מן דהוה נסב ליה אמ ' ליה . מתנה ( כאשר היה [ העני ] לוקח לעצמו . אמר לו [ רבי יונה ] : מתנה ) ( פאה ח ט , כא ע " ב ; שקלים ה ו , מט ע " ב ) . במסורת שני חלקים . בחלק א אנו מוצאים את דרשתו של רבי יונה על פסוק מתהלים " אשרי משכיל אל דל " , ולפיה נתינת צדקה דורשת התבוננות והתחשבות . החלק השני ( ב ) מתאר איך יישם רבי יונה את הדרישה הזאת . הוא היה נותן לעני בן טובים צדקה אבל מציג את מתנתו כהלוואה באומרו ששמע שהעני עומד לקבל ירושה . רק לאחר שהעני קיבל את הכסף הודיע לו רבי יונה כי למעשה זו מתנה . התחשבותו של רבי יונה במצבו המיוחד של העני בן הטובים מתבטאת גם בפנייתו אליו : " בני " . מס...
אל הספר