מקורות תנאיים מציגים שתי גישות עיקריות להגדרת העוני ולדרך הקביעה מיהם העניים הזכאים לתמיכה . משנה פאה ח ז - ט מגדירה את העוני במונחים מוחלטים , ומציעה תמיכה לפי קריטריונים אחידים ומדורגים של מצוקה כלכלית . בגישה הזאת אין יחס מיוחד לעניים בני טובים . החובה לתמוך בעניים ממוקדת אפוא בעניים רגילים . להבדיל ממשנה פאה , תוספתא פאה ד י מציעה שיש לתמוך בעניים על פי מעמדם הקודם גם אם מדובר במותרות ( כלי מילת , סוס , עבד , בשר ) . כך , מעבר לדאגה לעניים רגילים , התוספתא מוסיפה נדבך נוסף : דאגה מיוחדת לצורכיהם של עניים בני טובים . בתוספתא זו , כמו בגרסת התוספתא לסיפור על משפחת בית נבטלה , לא ברור אם העניים שבאו ממשפחות 53 סולר , " עוני , כבוד והתחייבות " , עמ ' . 19 54 תשומת לב דומה לבושה הגדולה יותר של עניים ממעמד גבוה החסרים ביגוד הולם עולה גם ממקורות נוצריים מתקופה מאוחרת הרבה יותר , כפי שכותב בראון , עוני ומנהיגות , עמ ' : 73 " בשנת 557 הוא [ פלגיוס ] כתב בדחיפות לבישוף של ארל שישלח לו אספקה של ביגוד זול בעבור העניים : ברדסים , טוניקות וגלימות קצרות : ' כי בעיר גדול המחסור בביגוד , כך שרק בצע...
אל הספר