במדרש על הפסוק " כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יחסר לו " ( דברים טו ח ) - הפסוק שעליו מבססת התוספתא את הדגם שלה לנתינה - מסייג מדרש ספרי דברים את הדגם הנדיב וההיררכי של התוספתא , וקובע שהעשרה של עני אינה בגדר המצווה : " די מחסורו " . אין אתה מצוה לעשרו . " אשר יחסר לו " . אפילו סוס ואפילו עבד . מעשה בהלל הזקן שנתן לעני בן טובים אחד סוס שהיה מתעמל בו ועבד שיהא משמשו . שוב מעשה בגליל העליון שהיו מעלים לאורח ליטרא בשר שלציפרי בכל יום . " לו " , זו אשה כענין שנאמר " אעשה לו עזר" ( בראשית ב יח ) ( ספרי דברים קטז , מהדורת פינקלשטין , עמ ' . ( 175 36 אם כך , הדבר תואם את ההתעלמות מעניים בני טובים במשנה פאה ח ח - ט . הספרי אינו מתעלם מהסיפורים על המקרים שבהם ניתנה תמיכה נדיבה של מותרות , ואף מציג אותם , אך מוסיף הסתייגות באמצעות ההבחנה בין הביטויים " די מחסרו " ל " אשר יחסר לו " . בעזרת הקישור לפסוק אחר מאותו הפרק ( " כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאבינך בארצך " , דברים טו ח ) הספרי מציג את גרסתו שלו לגיוון ולהיענות לצרכיו הייחו...
אל הספר