להבדיל מהמשנה המדגישה את התמיכה בעניים רגילים ומודדת את זכאותם במונחים מוחלטים , התוספתא מציגה מודל תמיכה המביא בחשבון את המעמד הקודם של הנזקק . בתוספתא אנו מוצאים עיסוק בצרכים המיוחדים של עניים מרקע מיוחס או מבוסס כלכלית . התוספתא מעגנת בפסוקים מקראיים את הדגם שלה לתמיכה בעניים : כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה ' אלהיך נתן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון . כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יחסר לו ( דברים טו ז - ח ) . אף שבמקורו הפסוק מציין את החובה להלוות לשכן הנמצא במצוקה , בכמה מקומות פירשוהו החכמים כדרישה לתת מתנה ולא הלוואה , ולכן יכלו להשתמש בו כדי להסביר את הדרך הנכונה לתת צדקה . ואכן כך נעשה גם בתוספתא : היה משתמש בכלי מילת נותנין לו כלי מילת מעה נותנין לו ( מאה ) מעה עיסה נותנין לו עיסה פת נותנין לו פת 17 הנדס , צדקה וסיוע , עמ ' . 91 ראו גם קנאפ , הרומאים הבלתי נראים , עמ ' . 7 - 6 18 ספרי דברים קטז ( מהדורת פינקלשטין , עמ ' . ( 175 להאכילו בתוך פיו מאכילין אותו בתוך פיו שנ ' " די מחסורו אשר יחסר לו " אפילו עבד אפילו סוס " לו ...
אל הספר