מקורות אמוראיים מארץ ישראל ממשיכים את הדגם התנאי שבו עוני נקשר לחטאים בשדה הצדקה , מתוך שמירה על העיקרון " מידה כנגד מידה " , או לחלופין מזכירים חטאים ללא פירוט . התלמוד הירושלמי מצטט כמה מהמקורות התנאיים שהוזכרו למעלה . כך , בסיום מסכת פאה מצוטטת המשנה " כל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות " ( ירושלמי פאה ח ט , כא ע " ב ) . גם הברייתא מתוספתא קידושין שהובאה למעלה מצוטטת בירושלמי , והתלמוד עצמו מדגיש הדגשה נוספת את הקשר בין חטאים לעוני ובין זכויות לעושר . כך , למשל , הירושלמי מסביר את ההנחיה בברייתא ( המובאת כאן מפי רבי מאיר ) שעל האדם ללמד את בנו אומנות : מה יעשה אדם . ישתדל וילמד את בנו אומנות קטנה ויתפלל ויבקש רחמים ממי שהעושר שלו . שאין לך אומנות שאין בה עניים ועשירים . אלא הכל לפי זכות האדם ( ירושלמי קידושין ד יד , סו ע " ב ) . הסוגיה ממשיכה בתיאור החיות שאינן עובדות ומתפרנסות בלא צער : ומה אם אילו שנבראו לשמשיני כך הן מתפרנסין בלא צער . אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאהא מתפרנס בלא צער . ומי גרם לי להיות מתפרנס בצער . הוי או ' . חטאיי . על שהירעתי מ...
אל הספר