תופעות קשות , כמו בצורת , רעב ועוני קולקטיבי , נקשרות במקרא לא פעם לחטאי העם . ספרות חז " ל אף היא מפתחת את הרעיון הזה . כך , למשל , אנו מוצאים במשנה : שבעה מיני פורעניות באים על שבעה גופי עבירות : מקצתן מעשרין ומקצתן שאינן מעשרין - רעב של בצורת בא - מקצתן רעבים ומקצתן שביעים . גמרו שלא לעשר - רעב שלמהומה ושל בצורת בא . שלא ליטול את החלה - רעב של כליה בא [ ... ] ( משנה אבות ה ח ) . פרק זה אינו בוחן את העוני הקולקטיבי אלא את העוני האינדיבידואלי . כלומר , כיצד מסבירים מקורות ארץ ישראל והתלמוד הבבלי את העובדה שאנשים מסוימים עניים . במיוחד ברצוני לשאול אם עוניים של אנשים אלו הוא תוצאה של חטאים שחטאו . מקור תנאי אחד לפחות מעיד שתפיסה כזאת רווחה בציבור : אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילה ולא בקמיע שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום שנ׳ " והייתם נקיים מה׳ ומישראל " ( במדבר לב כב ) ואו׳ " ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם " ( משלי ג ד ) ( משנה שקלים ג ב ) . המשנה מציעה אמצעי ז...
אל הספר