משמעותה של המילה המקראית " צדקה " עברה אף היא שינוי . בספרות חז "ל המילה מציינת בדרך כלל נתינה ( חומרית ) לעני , ואילו בתנ " ך " צדקה " עשויה להורות על מגוון משמעויות . במקרא המילה מציינת את כלל מעשיו של הצדיק וגם את ה " זכויות " הנצברות בשל מעשים אלו : " הצדקה היא אפוא מה שמכונה ביהדות המאוחרת מצוה , ואפשר גם להגדירה כזכות " . כך , למשל , מתוארת אמונתו של אברהם : " והאמן בה ' ויחשבה לו צדקה " ( בראשית טו ו ) . כך גם מעשהו של פנחס נחשב צדקה , כלומר , בלשון תקופת הבית השני - זכות : ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה . ותחשב לו לצדקה לדר ודר עד עולם ( תהלים קו ל - לא ) . אף שמובן המילה " זכות " - מעשה טוב הנצבר לפני האל - רלוונטי בעיקר לתקופת הבית השני , בדוגמאות האלה מהמקרא האל מחשיב את מעשיו הטובים של הצדיק , והם נזכרים לו לדורות . התמיכה החומרית בעניים היא אחד ממעשיו של הצדיק וחלק מצדקתו בנבואת יחזקאל : " לחמו לרעב נתן וערום 50 ראו ליכט , " צדק , צדקה , צדיק " , עמ ' . 680 - 679 על התפתחות הטרמינולוגיה " זכות" ו " חובה " בתקופת הבית השני , ראו אנדרסון , " פדה את חטאיך בנתינת צדקה " . כסה ב...
אל הספר