אף שהתלמוד הבבלי אינו עומד במוקד הספר , יש להעריך את עדותו בנוגע לציטוטים המיוחסים לאמוראי ארץ ישראל והסיפורים עליהם ( בחומר התנאי - הברייתות - דנו כבר קודם לכן ) . העריכה האינטנסיבית המאפיינת את הבבלי מחייבת אותנו להיזהר בשימוש בחומר זה בבואנו ללמוד על תורתם ועל מעשיהם של חכמי ארץ ישראל . כמו בטיפול בברייתות , גם כאן יש להשוות את המסורות ואת התיאורים של חכמי ארץ ישראל עם המצוי בחיבורים הארץ - ישראליים . אם מסורת מסוימת בתלמוד הבבלי סותרת את המקורות הארץ - ישראליים או נעדרת מהם , אין לראות בה ייצוג אותנטי של חכמי ארץ ישראל ותורתם . אם מסורת מופיעה בבבלי ובאחד ( או יותר ) מהחיבורים הארץ - ישראליים , יש להשוות את הנוסח שלהם בקפדנות ולתת את הדעת להקשר שבו המסורת משובצת ולמסר שלה במקומה הנוכחי . בספר זה ההשוואות נעשות במיוחד כדי להאיר את מקורות ארץ ישראל , מתוך הנחה שבעייתי להשתמש במסורות המשובצות בתלמוד הבבלי לתיאור היסטורי של המציאות או של הרעיונות שרווחו בארץ ישראל . שמא פרידמן עסק במקבילות אגדתיות בבבלי ובספרות ארץ ישראל וקבע כי " לאחר הקבלת העניינים , אם ידיעה מסוימת נמצאת במקבילה שבב...
אל הספר