הנצרות צמחה במאה הראשונה לספירה בארץ ישראל והתפשטה ברחבי האימפריה הרומית . במהלך המאה הרביעית אימצו הקיסרים הרומאים את הנצרות , ובהדרגה הובילו את האימפריה לשנות את זהותה הדתית והפכו את ארץ ישראל מפרובינקיה רומית אחת מני רבות לארץ הקודש הנוצרית . אין הסכמה בין החוקרים על קצב השינויים האלה , ובייחוד בעניין קצב ההתנצרות באזורים הכפריים . מכיוון שהנצרות חלקה עם היהדות את הערכים המקראיים המדגישים את הדאגה לעני , עם עלייתה של הנצרות התפשטה ברחבי האימפריה התפיסה שהעניים מהווים קבוצה מיוחדת הראויה לתשומת לב ולתמיכה . אנשי הדת הנוצרים , ובייחוד הבישופים , מילאו תפקיד מפתח בתמיכה בעניים . החיבורים האמוראיים , ובייחוד המדרשים הקלאסיים מהמאה החמישית , מגיבים לנצרות , והפסיקתא דרב כהנא אפילו מגיב ישירות לצדקה הנוצרית ( כפי שנראה בפרק התשיעי ) , אולם החוקרים חלוקים בשאלה אם החיבורים התנאיים משקפים אף הם מגע בין יהודים לנוצרים . גם במקורות האמוראיים לא תמיד אפשר לקבוע אם נקודות הדמיון והוויכוח בחיבורים נוצריים ובספרות חז " ל נובעות מקשר ישיר בין אנשי הדת הנוצרים לחכמים , או מהעובדה שהמנהיגים משתי הקב...
אל הספר