ספר זה מתאר כיצד התדיינו החכמים עם הציווי המקראי לתמוך בעני , מחד גיסא , ועם התפיסות הרומיות של היררכיה , פטרונות ונדבנות , מאידך גיסא . מהמקרא ירשו החכמים מורשת המחייבת דאגה לשכבות החלשות של החברה , ובהן העניים . החכמים הרחיבו את הציווי המקראי על ידי קביעת הלכות המפרטות כיצד יש לתמוך בעני . הדיון שלהם אינו כולל רק פרשנות של הפסוקים אלא גם תיאור של מוסדות קהילתיים לתמיכה בעניים שאינם מוזכרים בתנ " ך . כאשר הסבירו את הסיבה לעוניים של יחידים , המשיכו החכמים בדרך כלל את התפיסה האופיינית למקרא ( מלבד קומץ פסוקים יוצאי דופן במשלי ובתהלים ) , ולפיה העניים אינם אשמים במצבם הקשה ואינם אחראיים לו . החכמים ראו בעצמם בראש ובראשונה פרשני התורה ומוריה , ולכן כל מה שאנו מוצאים בספרות חז " ל ביחס לעוני ולהתמודדות עמו צריך להיבחן קודם כל ביחס לתנ " ך , שהיה חומר הגלם שלהם ונקודת ההתחלה של תורתם . החכמים היו גם תושבי העולם הרומי . מאז כיבושי אלכסנדר מוקדון בסוף המאה הרביעית לפני הספירה , נחשפו יהודי ארץ ישראל לתרבות הלניסטית ברמות משתנות , ומשנת 63 לפני הספירה , שבה כבש פומפיוס את ארץ ישראל ( ולמעט שני...
אל הספר