המנהיגים הרוחניים שהיו בגטאות ובמחנות סבלו ונאנקו מרוב כאבים , עלבונות וצרות וידעו היטב שהם והמוני בית ישראל כולם הולכים להשמדה , נשחקים ונשרפים . הם ידעו וראו זאת במו עיניהם ; קיוו לנסי ה ' כפי שכל יהודי מאמין צריך לקוות ורוצה לקוות , אבל לא השלו את עצמם . הם קיבלו את הדין ובמציאות הזאת מצאו את שליחותם כרבנים לחזק את לב ההמונים לשמור על אמונתם בה ' , בתורתו ובבחירת ישראל . מי שקורא את הרשימות שנרשמו ושנאספו על חיי הרבנים והצדיקים במצוקת המחנות ואימתם וקורא את דברי החיזוק שנאמרו על ידם כשהם עומדים פצועים וערומים בעינויי נפש וגוף על סף המוות מתפלא לראות את עוז רוחם . העלובים והמעונים הועלו במחנות לדרגת פלאים של רועים נאמנים השומרים על הגחלת של אמונת ישראל , גם בגיא הבלהות , תוך סכנת נפשות , סבל ועינויים . 40 הי – לשון קינה , ראו יחזקאל ב , י , ופירוש הרד " ק לפסוק . 41 ראו רוזנבאום , השואה והלכה ( לעיל , הערה , ( 37 עמ ' . 62 42 דילגנו על המשפטים הבאים כדי למנוע חזרה : " הם נתנו בחייהם במחנות דוגמה נאה לאמונתם בה' ובתורתו , קראו לשמור על האמונה וחיזקו דבריהם בכל אותן המחשבות והרעיונות ש...
אל הספר