אליעזר שביד כבר עמד על התופעה המפתיעה שרוב ההוגים שדנו במשמעותה של השואה ובלקחה ראו באירוע טראומטי וחסר תקדים זה חיזוק ואישוש להשקפותיהם הקודמות : הדתיות או החילוניות ; הסוציאליסטיות או הבורגניות ; הציוניות או האנטי – ציוניות . במבט ראשון שז " ך אינו נענה להכללה זו . הוא והקרובים לו תיארו אותו כמי שלפני השואה היה רציונליסט מוחלט המעמיד במרכז הגותו את הרמב " ם , ורק בעקבותיה הבין כי המבט הרציונלי לא יצליח לעמוד על המסתורין הנורא שיש במציאות . אחד הניסוחים המעניינים לכך מצוי בכתב יד של טיוטת סיפור על אליהו הנביא . המספר מנסה להציג לפרופסור באוניברסיטה את דמותו האגדית של אליהו כפי שמספר לו הרב זנוויל . הפרופסור " התפרץ 92 ראו למשל א ' שביד , מאבק עד שחר , תל אביב תש " ן , עמ ' . 169 - 158 בצחוק . אגדות וסיפורים , שטויות , תברחו ממנו " . חבר מסביר למספר שאלה " שתי גישות מנוגדות , היסטורי [ ת ]– ריאלי [ ת ] ומיסטי [ ת ]– דמיוני [ ת ] . ואיזה נכונ [ ה ]? בשביל עיניך הריאלית , בשביל נשמתך המיסטית , שגם נשמתך מיסטית [ היא ] " . אז המחבר פונה לרב זנוויל עצמו – בן דמותו של שז " ך : " העמדתי לו א...
אל הספר