ר ' ישראל אלתר איבד בשואה את אשתו , את בנו ואת בתו , את חתנו , את רוב בני משפחתו המורחבת וכן חברים ותלמידים , ונראה כי הכאב היה לחלק בלתי נפרד מחייו . למרות זאת , הוא כמעט לא התבטא בנוגע לשואה , ואם ניסו לקשור אתו שיחה בנושא זה , היה מסיט אותה לנושאים אחרים . לאחר המלחמה מסרה לו גיטה שטרנבוך מכתב בן 16 עמודים , ובו היא מספרת לו על בתו רבקה , שעמה היתה בגטו . האדמו " ר קיבל את המכתב , הכניסו לכיס ולא אמר דבר . ההימנעות מדיבור על השואה לא היתה רגשית בלבד ; ר ' ישראל סירב להתייחס אליה גם מטעמים תאולוגיים . בדברים שאמר מדי שבוע לחסידיו , ואשר קובצו בספר , אין כל אזכור של השואה . ר ' ישראל גזר על עצמו ' שתיקה תאולוגית ' , שמשמעותה לחיות בצלה של קושיה שאין עליה תשובה . לשאלתו המפורשת של אחד החסידים מדוע אינו מדבר על השואה , ענה כי השואה היא כספר מורה נבוכים של הרמב " ם : השאלות מצוינות ותשובות אין , ולכן מוטב לשתוק . היו מנהיגים דתיים שהלכו גם הם בדרך תאולוגית זו , ולעתים הסבירו ופירטו את דבריהם , אך ר ' ישראל נמנע מכך . אחת הפעמים היחידות שבהן הביע עמדה תאולוגית בדבר ההשגחה הפרטית בשואה הית...
אל הספר