הייררכייה, ייצוג, שיתוף: תפיסות דמוקרטיות מנוגדות בראשית המדינה

אבי בראלי מבוא : תרבות דמוקרטית רפלקטיבית או דמוקרטיה פורמלית ? מבין המדינות שנוסדו בשנות הדה קולוניזציה אחרי מלחמת העולם השנייה ישראל היא אחת הבודדות שהיו לדמוקרטיות והן מתמידות בכך עשרות שנים . אין ספק שהזרם הפוליטי הציוני כפי שהתפתח מסוף המאה ה 19 וראשית המאה ה 20 חייב להיות ביסוד ההסבר לכך שמדינת ישראל נוצרה והתבססה כדמוקרטיה ובכך יצאה מכלל הרוב הגדול של המדינות שנוסדו בזמן שהיא נוסדה . אבל קו מנחה ראשוני וכביכול ברור מאליו זה נתקל בקושי הנובע בחלקו מן המרחק התודעתי הרב שבין ישראל בת זמננו ובין ההוויה הפוליטית שאפיינה את תחילת פעולתה של הציונות עד ראשית העצמאות המדינית . בראי המושגים של החברה הישראלית הקפיטליסטית של ראשית המאה ה 21 התרבות הפוליטית הקולקטיביסטית של שנות טרום העצמאות המדינית ושל ראשית העצמאות נתפסת לעתים קרובות כתרבות פוליטית רחוקה מאוד , רחוקה כל כך עד שרבים מטילים ספק בכך שהיא היתה תרבות פוליטית דמוקרטית . בזיכרון ההיסטורי הישראלי התקבע דימוי של שורשי הפוליטיקה הישראלית כבעלי אופי כמו בולשביקי . הדימוי כללי ומטושטש משהו , אך בעל נוכחות בשיח הפוליטי בן זמננו בישר...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב