בין הרצל לבן־גוריון: תהליכים דמוקרטיים בתנועה הציונית 1948-1897

יוסי גולדשטיין המסגרות הארגוניות , החברתיות והפוליטיות שהקימו מנהיגי התנועה הציונית והיישוב בחמישים השנים שעברו מאז כונן הרצל את ההסתדרות הציונית ועד הקמתה של מדינת ישראל התנהלו על פי כללים דמוקרטיים שעוצבו בעולם המערבי מאז סוף המאה ה . 18 לכאורה נראים תהליכי הקמתן טבעיים במהותם , מובנים מאליהם , שהרי היו חיקוי של המודל שנרכש במערב אירופה ובמרכזה , בסיס עולמם החברתי תרבותי של הרצל ושל כמה מיורשיו . ואולם מבדיקת הבסיס החברתי תרבותי של מרבית המצטרפים לתנועה הציונית באותה העת מתברר דווקא שהדברים אינם פשוטים כל עיקר . מדינות מזרח אירופה - ארצות מוצאם של מרבית חברי התנועה הציונית בתחילת דרכה - היו רחוקות מאימוץ משטר דמוקרטי או כל סממן שלו . המודל השלטוני באותן מדינות היה מונרכיה אבסולוטית . ניסיונות להפוך אותן למונרכיות קונסטיטוציוניות דוכאו בכוח 1 לחברי התנועה הציונית ברוסיה היתה מאז הקונגרס הציוני הראשון הנציגות הגדולה ביותר במוסדות הציוניים , החל במספר ציריהם לקונגרסים וכלה במספר נציגיהם במוסדות ההנהגה של ההסתדרות הציונית . השוו יוסף גולדשטיין , בין ציונות מדינית לציונות מעשית : התנועה ...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב