יסודות דמוקרטיים ומעין־דמוקרטיים בקהילה היהודית במאות ה־11–18

אביעד הכהן אקדמות הקהילה היהודית היא אחת התופעות המופלאות בהיסטוריה היהודית בכלל ובהתגבשות המשפט העברי בפרט . בהיעדר אוטונומיה מדינית יצרו היהודים בכל אתר ואתר , במזרח ובמערב , קהילה אוטונומית שהפעילה מערכת ענפה של מוסדות . יצירת הקהילה היתה חידוש לא רק מבחינת ארגונית אלא גם , ואולי בעיקר , מבחינה מבנית ומשטרית . בעולם היהודי העתיק , כמו במרחבי העולם כולו בעת העתיקה , שלטו צורות השלטון הקלאסיות , מונרכיות אריסטוקרטיות ואבסולוטיות שהדמוקרטיה ועקרונותיה היו זרות להן . השליט - ויהא זה ' מלך ' , ' קיסר ' , ' שופט' או ' נביא ' - ניצב בראש הפירמידה השלטונית כשליט יחיד , ושלטונו היה עובר בדרך כלל בירושה לצאצאיו . הדיה של שיטה זו חלחלו היטב גם לקהילה היהודית , על פניה ומופעיה השונים , הן בימי בית שני הן בתקופת חז " ל הן בתקופת הגאונים . למן התגבשות הקהילה היהודית , במאה ה 11 ואילך , חלה תמורה רבתי בשיטת משטר וממשל זו . שלטון 1 גם כאשר היתה חריגה מדפוס זה , כגון בהעברת השרביט ממשה ליהושע או משמואל  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב