ביקורת החברה היא נושא שכיח בספרות הערבית , בספרות העברית ובספרות האירופית של ימי הביניים . מטרתה לחשוף פגמים בחברה , צביעות ורמאות בעיקר של בעלי שררה ונושאי תפקידים . הביקורת מסתייעת בסאטירה כאמצעי לתיקון המידות של החברה . בספרות הערבית של ימי הביניים ביקורת החברה מצויה בעיקר בשירת הלעג ובשירי התלונה ושכיחה במקאמות . בעוד בספרות הערבית הביקורת החברתית לא התפתחה לכדי ז׳אנר עצמאי , בספרות האירופית של ימי הביניים היא ז׳אנר בפני עצמו למן המאה השתים עשרה ועד לתקופת הרנסנס . כאמור , הביקורת הסאטירית מכוונת כלפי נושאי תפקידים בחברה , בעלי מעמדות וכדומה , ומתמקדת באי מילוי תפקידם של אנשים אלה המנצלים את מעמדם לתועלתם הפרטית . משוררים וסופרים כתבו נגד פאודלים ונגד ' כלי קודש ' : הגמונים וראשי כנסייה , נזירים זוללים וסובאים , כמרים נבערים ועוד . הז׳ונגלרים והטרובדורים בני המאה השלוש עשרה תפסו את מקומם של המשוררים הנודדים בני המאה השתים עשרה לאחר שהכנסייה הוקיעה אותם , והם אף עלו בחריפות ביקורתם הדייקנית והנוקבת כלפי בעלי המעמדות הנוהגים כבריונים . לבעלי מעמדות ולבעלי תפקידים 1 ראו למשל לוין , מ...
אל הספר