המשל הוא סוגה עתיקה בספרויות העמים הן בצורתו הדבורה והן בצורתו הכתובה . המשלים שהיו ידועים בעולם העתיק יוחסו באופן מסורתי לאיזופוס , שחי כנראה במאה השישית לפני הספירה , ונחשב ל׳אבי המשל המערבי׳ . בימי הביניים היו למשל תכליות חברתיות ופוליטיות אך גם דתיות , מוסריות ודידקטיות , וככזה היה לו מקום הן בספרות הדתית ( הערבית , הנוצרית והיהודית ) הן בספרות החילונית הכללית . מימי הביניים ידועים לנו שני קורפוסים שייצגו שתי מסורות בכתב של משלי חיות שהיו שונים במהותם , באיכותם ובכמותם , וחרף השוני ביניהם ממוצא משותף הם . במחקר המודרני הם מכונים שני הענפים על שמם של שני משוררים מן המאה הראשונה לספירה : הענף הפדריאני על שם פדרוס ( Phaedrus ) שכתב בלטינית , והענף הבבריאני על שם בבריוס ( Babrius ) שכתב ביוונית , והם שכתבו כל אחד בשפתו את משלי איזופוס . כתביהם הישירים של פדרוס ושל בבריוס לא היו מוכרים בימי הביניים . משלי פדרוס נודעו בזכות מסורת ה׳רומולוס׳ ; משלי בבריוס נודעו בעיקר בזכות אביאנוס ( , ( Avianus משורר רומי מהמאה החמישית או השישית , שתרגמם ללטינית , וספרו שימש ספר לימוד הלטינית באוניברסיטה ...
אל הספר