בהקדמה לספר הפואטיקה שלו – ספר העיונים והדיונים ( ה׳כתאב׳ ) – ר׳ משה אבן עזרא כותב : דומה החבור לשלחן אשר עליו ערוכים מיני מאכלים ערבים ותערובות בעלות טעמים שונים , וכשהאוכל עובר מדבר אל זולתו נולד לו תענוג , והתאבון מתעורר בנפשו ותשוקתו מתחדשת . כן יקרה לכל מקורות הידיעה , רצוני החושים . הם נהנים מן השוני במיני מוחשיהם וששים בגוון מושגיהם . דימוי ' השולחן הערוך ' שאותו ייחס אבן עזרא לספרו הולם גם את הספר משל הקדמוני , שנכתב בספרד בשנת 1281 ומחברו הוא יצחק בן שלמה אבן סהולה . זהו ספר מרתק , שובה עין ביפי ציוריו ואיוריו ועשיר ומגוון בתכניו : משלים וסיפורים , בני אדם וחיות מואנשות , ויכוחים , דיונים מדעיים , מוסר וגם שעשועים . אבן סהולה חידש בספרו בשני תחומים : האחד , במשלי החיות – דמויות בעלי החיים המופיעות במשלים הן דמויות בעלות גוון יהודי ; האחר בציורים – זהו ספר החול העברי הראשון שבו שובצו ציורים בגוף הספר . ספר מיוחד זה היה אהוד על קהל הקוראים בימי הביניים , עדות לכך היא התפוצה הרבה והפרסום להם זכה . זמן כתיבת הספר – סוף המאה השלוש עשרה , הוא מפתח חשוב להבנתו . למאה השלוש עשרה נודעת...
אל הספר