אם כן , בכתביהם של דלמדיגו , וואלך וטוביה באו לידי ביטוי התמורות המרחיקות לכת שהתרחשו ברפואה בתקופתם . בחיבורו של דלמדיגו , שהוא המוקדם מן השלושה , בולטת ההסתמכות הבוטחת והבלעדית על התאוריה ההומורלית , ולעומת זאת בחיבור של טוביה , שהוא המאוחר מן השלושה , ניכרים היטב ריבוי התאוריות וחוסר הוודאות של הרפואה . אך בפרקים הקודמים למדנו שתפיסתם הרפואית של בני התקופה הייתה תפיסה " פלורליסטית " המשלבת בין " דרכי הרופאים " ובין קורפוסים אחרים של ידע ומייחסת את הופעתן של המחלות לא רק לסיבות " טבעיות " אלא גם לסיבות " שאינן על פי הטבע " . האם אפשר לומר כי עמדותיהם הרפואיות של הרופאים האמורים פלורליסטיות גם הן ? ובאיזו מידה היה מקום לגורמים שאינם על פי הטבע בעולמם ? אין כל ספק כי חיבוריהם של שלושת הרופאים מספקים לנו מענה שונה בתכלית לשאלות אלה . לעומת טוביה ודלמדיגו , שעל פי רוב מתבססים על הסברים " טבעיים " , כלומר על התאוריות הרפואיות של הרופאים , אברהם וואלך דוגל בספר דמיון הרפואות בתפיסה רפואית פלורליסטית מובהקת . הספר עצמו מחולק לשני חלקים עיקריים : החלק הראשון מורכב מעשרה פרקים , שכל אחד מהם ע...
אל הספר