כאמור , מוטיב מרכזי בכתביהם של הרופאים היהודים והנוצרים היה הטענה כי " הנשים החכמות " עוסקות ב " כישוף " ובאמצעים שאנו מגדירים " מאגיים " . דוגמה לכך אפשר למצוא בספרו של אברהם וואלך דמיון הרפואות , שנוסף על שירו של בנו לייב המתקיף את הנשים , כלולה בו אזהרה לקוראים : ולא תלך אצל נשים זקינו ' [ ת ] ונכריו ' [ ת ] להתיעץ עמם להתבונן החולי , אשר עושי ' [ ם ] מעשה כשפי ' [ ם ] ומעש ' [ י ] מזיקי ' [ ם ] בקולו ' [ ת ] ובברקי ' [ ם ] , כי אלה הם מעשי תעתועים והבל המה . ועליהם תבא הדין הקשה עם האף וחימה . ויפלו שניהם המכשוף [ המכשפה ] והחולי [ החולה ] כאחת לגיהנום בבור ושחת , ונדוני ' [ ם ] לעולמי עולמים , ליום הדין שעליהם נותנים . כמו מקורות אחרים באותה תקופה , גם מקור זה מעיד שחולים יהודים בחרו לקבל טיפול בבעיותיהם הרפואיות , ובוודאי גם בבעיות אחרות , מידי נשים נוצריות . לעומת וואלך הבן , שאינו מכנה את הנשים הזקנות היהודיות בתואר הטעון " מכשפות " , אביו איננו מהסס לכנות כך את הנשים הגויות . מאחר שהמרפאות כונו מכשפות בספרי רופאים רבים באירופה , החלו חוקרים שונים לקשור בין תופעה זו ובין " ציד ...
אל הספר