השאלה הראשונה שהצגתי עסקה בבחינת ייצוגים סובייקטיביים של שיגעון בספרות האוטוביוגרפית , דרך התבוננות בתפיסת הסכיזופרניה ובעולם הדימויים המשמשים את המחברים לתיאור השיגעון . כדי לדון בשאלה זו עקבתי אחר ייצוגים ספרותיים של שיגעון וסכיזופרניה והתמקדתי באחד עשר ספרים , החל בספרו של פרסיבל שראה אור באמצע המאה התשע עשרה , וכלה בספרם של בארנס וברק שהתפרסם בשנות השבעים של המאה העשרים . ייצוגי השיגעון בספרות האוטוביוגרפית הם רבים ושונים , וכפי שהראיתי , אופן הייצוג עבר שינויים לאורך השנים . להלן אסקור בקצרה ובאופן כרונולוגי את ייצוגי השיגעון בספרות האוטוביוגרפית כפי שהוצגו בספר זה . בספרים שנכתבו בשנים שקדמו לעליית הפרדיגמה הפסיכולוגית להמשגת השיגעון , כדוגמת ספרו של ג ' ון פרסיבל ( Perceval , 1974 [ 1838 - 1840 ] ( שהתפרסם באמצע המאה התשע עשרה , ניתן להבחין בתהליך של חילון השיגעון . הדבר מתבטא בספרו של פרסיבל בשילוב התפיסה הדתית המסורתית - הממקמת את הגורמים לשיגעון ברמה הקוסמית ומייחסת את מקור השיגעון לכוח עליון - עם תפיסה רציונליסטית מודרנית - הרואה בשיגעון הפרעה המתרחשת במישור האישי והמנטלי . ...
אל הספר