ספריהן של רנה וסשהה , או ' בריאן וגרינברג , שנבחנו בפרק הקודם , הציעו את הרחבת המבט ואת ראיית האדם הסכיזופרני בתוך הקשר בין - אישי , משפחתי וחברתי . הרחבת המבט באה לביטוי בתכנים ובדימויים המרכזיים , ובשינוי המבנים הנרטיביים , והקשרים בין הכתיבה האוטוביוגרפית לבין רעיונות פסיכולוגיים מתבטאים בספרים אלו הנותנים מקום מרכזי לטיפול פסיכואנליטי בסכיזופרניה . המחברות כתבו בפירוט רב על הטיפול שעברו , וניכר שהן ארגנו את סיפור החיים , הטיפול והמחלה מתוך התייחסות לגישה התרפויטית הפסיכואנליטית , כלומר אימוץ גישה זו או ניסיון להעניק לה משמעות אישית ולהתווכח עמה . ייצוג הגישה הפסיכואנליטית בספרות האוטוביוגרפית משקף את העניין הציבורי והתרבותי בפסיכותרפיה פסיכודינמית . מספר הולך וגדל של ספרים , תכניות טלוויזיה וסרטים עסקו באותה עת בפסיכולוגיה ובטיפול . אמנם החשיבה והפרקטיקה הפסיכואנליטיות , שהתמקדו בהבנת הסכיזופרניה ובטיפול בסובלים ממנה , נותרו לרוב בשולי השיח הציבורי ואף המקצועי , אך ייצוגן בתרבות הפופולרית מעיד על מרכזיותה של הגישה הפסיכואנליטית כמודל מסביר , שהתקבל על ידי הממסד הפסיכיאטרי המטפל באו...
אל הספר