ברצוני לדון כעת בסוגיות מרכזיות העולות באוטוביוגרפיות של שיגעון שהתפרסמו בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים - הדימויים המרכזיים המשמשים לייצוג הסכיזופרניה , מאפייני הכתיבה והחיבור לתאוריה הפסיכואנליטית - כפי שהן משתקפות בספרים שנבחנו לעיל . לאור התבססות התאוריה הפסיכולוגית והפרקטיקה שלה בבתי החולים הפסיכיאטריים , והתגברות העניין בנושאים פסיכולוגיים בספרות ובמדיה של התקופה , לא מפתיע שהחיבור בין אוטוביוגרפיות של שיגעון לבין רעיונות פסיכולוגיים הלך והתהדק . ביטוי בולט לקשר זה הוא המקום המרכזי שניתן בכתיבה האוטוביוגרפית לתהליך הטיפולי . כן ניתן להבחין בשינוי שחל באופן שבו מיוצגת הסכיזופרניה בכתיבה האוטוביוגרפית . ברצוני להגדיר שינוי זה כהרחבת נקודת המבט וראיית הסכיזופרניה כעולם בעל הקשרים בין - אישיים , משפחתיים וחברתיים . הרחבת נקודת המבט מתבטאת הן במטפורה המרכזית המשמשת לייצוג סכיזופרניה הן במבנה הנרטיבי של הספרים , והיא מהדהדת את השינויים התאורטיים שחלו בתפיסת הסכיזופרניה . רנה , או ' בריאן וגרינברג מתארות בספריהן בפירוט רב את העולם הפנימי של השיגעון . הן מבקשות להעביר את האופן שבו ח...
אל הספר