כשאני ניגשת אל הספרות האוטוביוגרפית שנבחרה ומבקשת לקרוא אותה בדגש על השינויים שחלו לאורך השנים בכתיבה , ובזיקה להקשר התאורטי - הפסיכולוגי , אני חשה במתח שבין ייחודיות סיפורו של הפרט ובין האפשרות להציע הכללה תאורטית . כל אחת מהאוטוביוגרפיות היא עולם בפני עצמו , סיפור חיים המציג תמונה אנושית ייחודית של מחשבות , רגשות וסבל פרטי . עם זאת , אוטוביוגרפיות המתפרסמות בזמנים מסוימים , שבהם מתרחשים שינויים בחשיבה התאורטית על ההפרעה ועל שיטות הטיפול בבתי החולים הפסיכיאטריים , חולקות עולמות תוכן משותפים המיוצגים בבחירות הספרותיות של המחברים . המתח בין הפרטי לכללי משתקף באופן ברור במחקר התאורטי של הסוגה האוטוביוגרפית . ג ' ון סטרוק ( Sturrock , 1993 ( טוען שהטלת תאוריה על הסוגה האוטוביוגרפית פועלת נגד הלוגיקה של הכתיבה האוטוביוגרפית עצמה . הניגוד בין התאוריה לבין הפרקטיקה האוטוביוגרפית נובע מכך , שאוטוביוגרפיות - כסוגה ספרותית - מדגישות את הייחודיות והחד - פעמיות של חייו של אדם , ומעלות על נס את האינדיווידואליות של העצמיות ושל סיפור החיים . ואילו התאורטיקן מתבונן מעבר לפרטי ולחד - פעמי ומנסה לזהות ...
אל הספר