מצב זה ימשיך להתקיים גם בספרות הפילוסופית - תיאולוגית וההלכתית שהחלה להיכתב בעברית במרחב התרבות הנוצרי - לטיני החל מהמאה הי " ג . מאחר שספרות זו נכתבה בשפה העברית , ולראשונה בהיסטוריה החלה ספרות מן הסוג הפילוסופי להיכתב בשפה זו , נמצא שעלינו לבדוק היטב בכל מופע של המילה " דת " בטקסטים עבריים אלה לאיזו משמעות של המילה בדיוק הכוונה . זאת על בסיס הגדרת המילה באותו המקום , אם מופיעה בו הגדרה שכזו , או בהתחשב בהקשר שבו היא מופיעה בטקסט נתון . ככלל אפשר לטעון כי מלומדים שמרנים יותר ומי שכתבו סוגות מהסוג המסורתי יותר - כמו דרשות , או סוגות הלכתיות - כמו שאלות ותשובות , נטו להוסיף ולהשתמש באופן מעורב במינוח זה , ובוודאי הוסיפו להשתמש במילה " דת " ( גם ) במשמעות של מערכת אמונות ודעות תיאולוגית על נגזרותיה החוקתיות . דוגמה מובהקת לתופעה זו נוכל למצוא באופן נרחב ועקיב בשו "ת הרשב " א . ר ' שלמה בן אדרת , בר - הפלוגתא הגדול בוויכוח על לימוד הפילוסופיה בראשית המאה הי " ד , משתמש בעקיבות במילה זו , ממש כמו הרמב " ם , במשמעות של מערכת האמונות המונותאיסטית , ובמיוחד זו של עם ישראל . הוא עושה אבחנה ברו...
אל הספר