עיקר דיוננו יתמקד בזיהוי המעתקים הסמנטיים של המילה " דת " לאורך הדורות , בבחינת משמעויותיהם , ובדרך שבה הם מייצגים שינויים בתפיסת היהדות שלנו . יותר מ " תורה " ו " נימוס " מייצגת התפתחות השימוש במילה " דת " את התופעה המדוברת בצורה המובהקת והרדיקלית ביותר שלה , והשפעותיה ניכרות ביותר . לשם כך , עלינו להתמודד עם כשל האנכרוניזם האמור , ולהשתחרר מהתלות האינסטינקטיבית בדומיננטיות המודרנית של השימוש במילה זו ובמשמעות המקובלת שלה . כיום יש למילה זו דומיננטיות בולטת בשיח הציבורי . אי אפשר לתאר דיבור כלשהו על אמונה או על פולחן תיאולוגי כלשהו , קל וחומר ביהדות , בלי שימוש תכוף במילה זו , והיא משמשת במשמעות מסוימת המקובלת בדרך כלל על הכול . בציבור זה נמצא גם מי שמכנה עצמו או מכונה על ידי אחרים כדתי או בדרך השלילה כלא - דתי או אנטי - דתי ( או שמא " דתל " ש " , כלומר דתי לשעבר ) . אנחנו מזהים ומגדירים את עצמנו באמצעות מילה זו ממש , בדרך החיוב או בדרך השלילה . אנחנו כל כך רגילים לדומיננטיות המודרנית של השימוש במינוח זה , שקשה לנו להעלות על הדעת שלא כך היה בהכרח המצב במשך תקופות ארוכות ומכוננות של הה...
אל הספר