קלמן נוימן אם הלכה ציונית היא הלכה המפנימה את המציאות החדשה שיצר קיומה של מדינת ישראל , יש מקום לצפות ממנה להתמודד עם השאלות החמורות ביותר שבנוגע אליהן מכריעה המדינה – שאלות מלחמה ושלום . רוב פוסקי ההלכה הציונים לא הוציאו באופן עקרוני שאלות מדיניות מן האופק הלכתי שלהם אף שלא תמיד עסקו בהן . אנסה לבחון מקרה אחד של פסיקה בנושא מדיני שכל הפוסקים שעסקו בו נאלצו לקבוע עמדה בנוגע למעמד מוסדות המדינה . בראש ובראשונה אפשר לראות כ " הלכה ציונית " את ההכרעה ההלכתית שהקמת המדינה והשמירה עליה היא מצווה ושיש למדינה סמכות הלכתית לגייס חיילים ולנהל מלחמה . עמדה זו היא נחלת הרבנים הציונים . רבנים שאינם מזדהים עם הציונות לא תמיד שותפים לה , ובדרך כלל נמנעים לדון בשאלה אם להקמת המדינה יש השלכות על דיני פיקוח נפש והצלת נפשות השונים מאלה הנוהגים במצב של קיום לא ריבוני . משום כך לא נזקקו פוסקים חרדים בדרך כלל לדיון הלכתי בנושאי צבא , לא הגדירו כלל את ההשתתפות במלחמות ישראל כמצווה ולא ניצבו בפני מתח בין מצוות תלמוד תורה לחובה הלכתית של שירות צבאי . לפני , 1967 גם בעלי הלכה מהציונות הדתית 1 לסקירת עמדות עקרו...
אל הספר