יצחק הרשקוביץ מבוא במאמר זה אעסוק בדרכי ההתמודדות של רבנים מקרב הציונות הדתית , או כאלה הקרובים אליה , עם פרדיגמת " תינוק שנשבה " , המשמש כלי משמעותי בהתמודדותה של ההלכה עם תופעת החילון בעת החדשה . פרדיגמה זו מושתתת על המשנה ועל סוגיית התלמוד במסכת שבת ( סח ע " א - סח ע " ב ) , אשר בה קובעים רב ושמואל , שניים מגדולי האמוראים בבבל , ש " תינוק שנשבה " בין הנוכרים ( וממילא אינו בקי בהלכה ) יהיה חייב רק קרבן חטאת אחד על כל העברות שעבר בשבת , גם אם מדובר בשבתות רבות . עמדה מקלה יותר מובאת בהמשך הסוגיה , מפי מונבז , בן דורו של ר ' עקיבא , שדן לפניו ולמד שכשם שאפשר לחייב אדם שעבר עברה במזיד רק בהינתן ידיעתו על טיב המעשה כך גם אם עבר בשוגג , אי - אפשר לחייבו בלא ידיעת הדין . ממילא , לשיטתו של מונבז , תינוק שנשבה לבין הגויים אינו חייב אפילו קרבן אחד אלא פטור לחלוטין . כמונבז סברו גם ר ' יוחנן ור ' שמעון בן לקיש , שני גדולי אמוראי ארץ ישראל . בין כך ובין כך מדובר בגישה מקלה מאוד , המתחשבת באי - הידיעה של אדם זה ובכך שלא חונך חינוך תורני . באמצעות מודל התייחסות זה נמנעת ההלכה מלהחיל על האדם המדוב...
אל הספר