אליעזר חדד מבוא תכליתו של מאמר זה היא לאפיין את הגישות שננקטו בפסיקה הציונית בנוגע למעמדם של הנוכרים החיים כמיעוט במדינת ישראל . מבחינה היסטורית , מציאות זו היא חידוש שלא היה לו אח ורע בכל שנות קיומו של העם היהודי . גם אם אפשר מבחינות מסוימות לדמות את המציאות הריבונית הנוכחית לתקופות רחוקות שבהן הייתה לעם ישראל עצמאות מדינית , אופייה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית התובעת שוויון אזרחי מלא לכל תושביה הוא חידוש מוחלט . אי - אפשר אפוא למצוא במקורות ההלכתיים התייחסויות ישירות למציאות זו , והפוסקים הציונים נדרשו לדלות מן המקורות התייחסויות עקיפות ולתרגמן למציאות זמננו . בהכללה אפשר לומר ששלושה גורמים מרכזיים מעצבים את אופייה של הפסיקה ההלכתית : בעיות המציאות , המקורות ההלכתיים ואופקי תודעת הפוסק . ההלכה לפי טיבה עונה לבעיות ההווה על פי מקורות העבר , בתיווכה של תודעת הפוסק . אף לא אחד משלושה גורמים אלו קבוע ומוגדר מראש . הקביעה מהי בעיה הלכתית ואופן ניסוחה של השאלה מבליעים ומטמיעים הנחות יסוד המגדירות באופן סמוי או גלוי את ההקשר של התשובות האפשריות ואת גבולותיהן . גם קביעת היקף המקורות והיחס ...
אל הספר