המלחמה בהלכה בת זמננו וריאציות של דפוסים אנליטיים

סטיוארט א ' כהן מושג המלחמה נדחק לשוליים בספרייה הענקית של קבצים הלכתיים ושל חיבורים פילוסופיים קדם - מודרניים שבאמצעותם הועברה היהדות הנורמטיבית מדור לדור . במיוחד בימי הביניים המאוחרים צומצמה ההתייחסות התורנית להתנהלות מלחמתית לכדי קטעים אקראיים של פרשנות מקראית . למעט המקרה יוצא הדופן והיחיד במינו של הרמב " ם ( רבי משה בן מימון , , ( 1204 – 1135 איש מפוסקי ההלכה בימי הביניים אפילו לא סיכם את ההוראות האקראיות הפזורות במקורות התנ " כיים והתלמודיים בנושא ההתנהלות הצבאית בזמן מלחמה . במובן זה , החשיבה המשפטית היהודית הייתה שונה במידה ניכרת ממקבילותיה בתרבויות דתיות אחרות . ההבדל בולט במיוחד בהשוואה למסורת הנוצרית , שגילתה ההתעניינות מתמשכת בסוגיית " המלחמה הצודקת " תוך התפתחות מרשימה של דיונים מלומדים על המרכיבים המדויקים הן של jus ad bellum ( הצדקות מקובלות למעורבות במלחמה ) הן של jus in bello ( הגבלות על פעילות הצדדים המעורבים במלחמה ) . את הפער בין התייחסות היהודים להתייחסות בני דתות אחרות לנושאים הנוגעים לצבאיות ולמלחמה אפשר להסביר בנקל . אף שמלחמות מילאו ללא ספק תפקיד מכריע בעיצוב ...  אל הספר
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר