בית הספר הוא חלק מן הקהילה . השאלה האם בית הספר הוא בב וּ אה של החברה ובהתאם לכך עליו לפעול ולהגיב או שתפקידו הוא ליזום ולהוביל את סדר היום , מלווה דרך קבע את המעשה החינוכי . התהליכים שנעשו בבית הספר , צעד אחר צעד , חיזקו מאוד את מעמדו בתוך הקהילה . התדמית שלו היתה חיובית , התחושה היתה שבית הספר מצא את מקומו הן בקרב התושבים והן בקהילה החינוכית , ואז הבנו שהתמונה רחבה יותר . הקמת מועדון ידידים של בית הספר היתה פעולה שאינה טריוויאלית בחייו של מנהל בית ספר . הדיאלוג הקבוע של מנהלי בתי ספר מתנהל על פי רוב בשדה החינוך , והוא מתקיים לרוב עם מפקחים ממשרד החינוך , מנהלי מחלקות חינוך ברשות המקומית ועוד . את השיחות הראשונות בעניין קיימתי עם רענן דינור , תושב בית שמש שהיה אז מנכ " ל משרד ראש הממשלה , ועם אבנר הלפרין שבבעלותו היתה חברת הייטק , אבל במקביל לעבודתו שם לימד מתמטיקה אצלנו בבית הספר , בשביל הנשמה . חשבנו שכדי להביא את בית הספר למקום משפיע יותר , כדאי לגייס מעגלים רחבים יותר לתמיכה בו . התלבטנו מי צריך להיות בקבוצה , איך נגרום לאנשים לרצות להיות חלק מאיתנו ? איך נהפוך את המעורבות לתומכת ...
אל הספר