מיד אחרי המלחמה נפתח מאבק בין העסקנים - בעיקר בין אלה שעסקנותם היא אומנותם - על מקומם בממסד ובהיסטוריה . המחלוקות ששררו בעבר בין קסטנר , סאלי מאייר ומשה קראוס החריפו , כשכל אחד מהם האשים את האחרים בכך שלא סייעו כראוי למאמצי ההצלה שלו . על המחלוקות הישנות האלה נוספו גם מחלוקות עם הצנחנים , עם נציגי הסוכנות היהודית ועם הורי . מצבו ההתחלתי של קסטנר לא היה מזהיר ו " משפט החברים " שיזם פלגי נגדו רק החמיר את מצבו . קבלת הפנים שקסטנר זכה לה בבואו לשווייץ בסוף המלחמה היתה פושרת . הוא עשה הכול כדי להבליט את עצמו כמי שהציל יהודים במהלך המלחמה והשתדל כמיטב יכולתו למזער את חלקם של האחרים . לכן גם הפך לכתובת הראשית לכל תסכוליהם של הניצולים ושל אחרים . עצם ההצלה של כמה יהודים העמידה את כל המעורבים ובעיקר את קסטנר בפני בעיה וזאת משורה של סיבות : ליהודים רבים שחיו מחוץ לאזורי הכיבוש היו קרובי משפחה שלא ניצלו . רבים מהם לא סלחו על כך שקרוביהם לא נבחרו להיות בין הניצולים . גם לניצולים עצמם היו קרובים וידידים שלא ניצלו . כדי שלא לפגוע בתדמית של עצמם היה עליהם להכחיש שהוזהרו וידעו מה עומד להתרחש אך לא הזה...
אל הספר