המשך המגעים עם אייכמן

מאי כבר לא היתה שום הצדקה להאמין בכך . לא כאן המקום להסביר את הנימוקים להתנהגותה של ההנהגה ( הממוסדת ) , אך למיטב הערכתי ניסיונות להזהיר את האוכלוסייה היהודית או אפילו לקרוא לה להתנגדות פסיבית או אקטיבית לשלטונות לא היו משנים את גורלם של יהודי הפריפריה ואולי אף מחמירים את מצבם של יהודי בודפשט . עוינותם של שלטונות הונגריה ושל הציבור המוסת כלפי היהודים היתה גדולה מכדי שיהיה אפשר להסתמך על עזרתם , והכוחות ההונגריים שהופקדו על ריכוז היהודים וגירושם היו גדולים מכדי שיהיה לאוכלוסייה היהודית סיכוי של ממש להתנגד להם . על כך יש להוסיף את העובדה שכל הגברים היהודים שאולי יכלו לברוח או להתנגד היו מגויסים לשירות העבודה , ובקרב האוכלוסייה נותרו רק נשים , ילדים וזקנים . סביר להניח שאמי , קסטנר ושאר חברי הוועדה היו נבונים דיים להבין שסיכוייה של שליחותו של אבי להצליח במלואה הם קלושים , ולכן ההחלטה של אמי ושל אחרים לפעול כדי לנצל את הזמן שבו האמינו הגרמנים בסיכויים אלה היתה סבירה ביותר . אין סיבה להניח שהם ציפו לכישלון כה חרוץ ולהיעדר של מאמץ מינימלי מצד נציגי היישוב בקושטא והג ' וינט ליצור מצג של התקדמ...  אל הספר